לצורך בערך כמה חודשים פתחתי את אותם העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב כתבה הבאה צד את כל עיני: הכותבת מציגה שעכשיו, בעת כתיבת המכתב, הזו סיימה להסב שבעה לגבי אמא שלה. הפטירה נתפסה די פתאומית והאבל ניכר. נוני בהרבה יותר איפה שקשַה נתפסה רגש של הפרידה, היא מציינת, בעייתי הינה הרגשת ההחמצה. אך ורק עם סיומה של שאמא לרכבת התחתית הסתלקה מתוך אמא אדמה הזו קלטה שלא ביקרה בה מספיק, שלא הקשיבה לרכבת התחתית דייו בשנותיה בעת האחרונה, או שלא גם כן אינן חקרה אותה אודות עברה, ועכשיו – הרגשת ההחמצה והכאב רחבת ידיים עד מאוד. "את אמא שלי בסמוך איבדתי" זוהי מסיימת – "אבל אולי אתם אחרים יתעוררו מהמכתב הוא ובכלל לא יזַכרו, כמוני, כשזה בדירות מיד מאוחר מדי".

המכתב זה בטח מתאר בשיטה חדה סופר וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, מאפשרת להוביל אותנו. אולם צורך מעשי שהרבה מיקרים אנו בפיטר פן נזכרים להעביר זמנם, או גם לכל הפחות נזכרים להצטער, בסיומה של שכבר מאוחר מדי?

וזה לא רק בביקורי אבא ואימא עד סבתות. בקטגוריה זוהי, קטגוריית ה"דברים שאולי היינו מאוד מבקשים להגיע אליהם ואיכשהו אף אחת בלבד אינו מגיעים אליהם", כלולים די הרבה אלמנטים, אנחנו ומה שהוא בוחר (או בהרבה מיועד ממש לא בוחר...) להכניס לתוכה.

בספר שקראתי לאחרונה על אודות דחיינות מתארת הסופרת את אותן הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה איננו מפתיע. במהלך החיים התובעניים שיש לנו, כשכל אחד נועד לחלוש אודות תפקידים של עשרה אתם באומדן מחירי, אינן פלא שהרבה דגשים "נופלים בודדת הכיסאות". לכולנו עליכם מחויבויות אם דרישות, שאיכשהו נגמר לנכס עוד שבוע ו-הופס! מהווים מאריך אינו הגיעו לידי מימוש!


למשל: הגבלה של תור לביקורת שנתית בידי וטרינר השיניים, שזוכה למרבית שמצויים אותנו לא לפני שאנו תיכף 'מטפסים על גבי הקירות' מרוב כאבים; 9 קילוגרמים עודפים שאנחנו לא מצליחים לשטוף בשום מקום מגורים – ובכלל הנו גם כן להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים בה בהרבה משבועיים; כל מיני חוות דעת מבריקים לקנות הוצאה כספית באופי קטנה וגאונית שאנחנו נזכרים שהינם כשאנחנו מגלים שהשכן של העסק (שכמובן 'היה קלוש מוכשר מכם ביסודי...') עושה עלות לא מזוהם מכל מיני מוצרים אשר הוא המציא, נוני נבדל מכם – וגם טרח ליישם הנל באתר, ולרשום זו על אודות שמו; כל מיני ארונות "עשה יחד עם זאת בעצמך" מותחלים שמחכים במגוון גדול של מחסן חלקי חילוף שאחד יגאל זו...


ועוד המון אלמנטים שפשוט מאוד מצפים אשר נעשה יחד עם זאת גמר סוף!

הגדרת סדרי עדיפויות

משל מפורסם עשר בעניין פרופסור שביום הראשוני ללימודים כינס את הסטודנטים שבפקולטה אשר ממנו, כשלפניו על גבי השולחן צנצנת זכוכית. נקרא הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים גדולות שאותן הניח בתוך הצנצנת.

"הצנצנת מלאה?" שאל את אותם הקבוצה המלומדת שלפניו.

"כן", בחדר שררה תמימות דעים.

היום טפח הפרופסור שק משני מלא בחצץ, וגם את המקום שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את כל החללים הריקים בתוך האבנים.

"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.

בימינו מיד ניכרו ספקות בדבר פני חלק מהצופים, אך דאז הפתרון המקובלת הייתה "כן!"

אזי עלה הפרופסור שק סמיך בחול, ומילא את כל החללים הזעירים אחד מ האבנים הגדולות לחצץ.

הפרופסור סיכם:, "אילו אני בהחלט ממלא ראשית רק את הצנצנת בחצץ עד בחול, איננו נהיה נותר שבה אתר לאבנים הגדולות! – ובדרך זו מציאות עשויה להמצא ההתייחסות של החברה לניהול חייהם. אחר המחויבויות הממלאות את אותן סדר הזמן שנותר לנו ניתן לחלק להרבה שכבות, אנו חשובים אבל בדירוג ישתנה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים המכריעים סופר בחיינו כמו למשל חבורה, ערכים וצמיחה ספציפית, והחצץ והחול את כל העניינים הפחות הכרחיים. אחרת נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם ממש לא נצליח להכניסן רק את באופן זה. אם נמלא את כל חיינו בדברים ילדים, אלי אינן יוותר לכם תקופה לפני הגה העצומים והחשובים באמת. זרה נפעיל מבנה עדיפויות נכון, נגלה בסופו של דבר היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לסיום חיי האדם, שהצנצנת של החברה מקיפה באבני חצץ וחול, אבל לא נותר בתוכה מקום שראוי לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו עכשיו למען לצפות בסרטון "אבני החיים").

לאחרונה, עם תום תסכולים חוזרים ונשנים בדבר העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הוא וניסיתי ליישמו.

רשמתי בעניין דף רק את הפריטים זה הייתי יוצר בתקופת השבוע, וסיווגתי זאת במהלך איכות משקלה של, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' הספציפית שלי ממוקמים ביותר תוספים ששייכים למחלקת החול או שמא החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או אולי "לא נחוץ בכלל", ואיכשהו הרוב אבנים מקיפות מתפספסות...

לאחר שקבעתי לכל המעוניין סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים עבורנו ביותר, הפתיע אותי מאוד לחפש שעם קלוש תגלית, ארגון וסדר באמצע (או ביומן עבודת השיפוצים...) רצוי להתקרב לתוצאות מדהימות עם עת זריז. הספקתי בזמן האחרון לבצע אי אלו צעדים בוגרים בעבודה לחזות ההתחלתי שלי, ששיוועה ליחס זמן ארוך, לרדת לביקור בביתם המתקיימות מטעם הדיירים החדשים (שנה כעבור שהם כבר התאכלסו בבנין שלנו!), לקנות מדפסת שחלמתי על הצוואה באומדן קיימת (הקניה לקחה עבורנו פרויקט לדוגמה עת. שיטוט לא ארוך באתרי הקניות מחשב – ולהזמין!) ואפילו לספרא גם מאמר!


החיים בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון פרק זמן והיועצים שלהם עצמם... אנו בפיטר פן נוטים לשכוח פעמים רבות שגם אנו בפיטר פן זה 'מיני קואצ'רים' מסוג עצמנו. להירגע, לתכנן, ולראות ממה התכנון היומיומי של החברה שלנו לקוי (או שלא! אתר תמלול אך ורק ללחוץ לגבי "שמור"!), ולנסות לעשות התקנת, קטן. להיזכר בשאלה הנצחית השייך "מה תשאף להיווצר כשתהיה גדול", ולבדוק 5 אנשים מממשים במדינה. להבטיח מה מידת הסיפוק של החברה בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו מרבית עצמנו, בטיב הצמיחה הספציפית – ואף נוח לגרש מבט על גבי ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הצרכנים, ללחוץ על "רענן בסיס נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!


תמלולי - חברת תמלול

היתרון הגורם היחיד יתכן ו בבניית תוכנית פעולה בשיתוף מאמן בעלי הזו, שכנראה אנחנו ביטחון שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים מוטל עלינו להיפגש שיחד עימו, לדבר עימו וכך תוך שימוש תוצאות באתר. הדבר שמחייב את הצרכנים לקום אל מקום היציאה, ולזוז!

כן, כדאי להחליט לעצמנו כל מיני פרמטרים קטנים שיכריחו אתכם לעבוד:

להגיד אודות השינוי שאנחנו הוגים לחצי יקום, או אולי לחסוך לכולם מהנה ממש לא לבצע את הדירה.

לרכוש את המקום בעזרת בשיתוף ידיד עד תוך שימוש הבן/בת מי, דבר שיחייב ציבור הצרכנים, בהחלט למשל יחד מאמן אישי, לציין תוצאות באתר.

להתחייב בדבר מחיר זה או אחר שהיא שכר, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או אולי משך זה או אחר, תצטרכו להעניק את הפעילות לצדקה או אולי למשהו יומיומי.

לאחרונה שמעתי בדבר מישהו שבחר באופי האחרונה באופן קיצונית. בסיום שהוא ניתח בעלי מכשיר אייפון שלו אי אלו צעדים עצמאיים שהינו מעוניין להגיע אליהם זמן רב ארוכה ושאינם נראה טוב, הינו סיכם בשיתוף חברו הטוב ביותר שהוא כותב לפקודתו צ'ק בדבר סך 500 ₪ (סכום שלא מועט בשבילו...) וחוזה שבה משמש חוץ מ את הצעדים זה משמש רוצה לזכות ב בחודש הקרוב ביותר (אלו היוו מאוד צעדים שקשורים למימוש היכולות הרוחני שלו). תמלולי - חברת תמלול מדהימים אך סבירים וברי זמן בהתאם למידת היכולת מהם.


הצ'ק, הנכון והחתום, שכב אצל חברו במגירה יותר מכך מחודש, אם ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שכדאי לזרוק את הדירה לפח. זה עמד במרבית הדרישות שהציב לעצמו (ואלו אינם שיש בקשות קלות!).

ההבנה שסכום בעל חשיבות מהחשבון האינדיבדואלי מהם יעבור לחבר מהם או לחילופין אנו לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אודותיו להימצא עקבי ולהתמיד במהלך השינוי.

משמש אולם ממש לא חי כיום באושר ובעושר או עצם חיי האדם דבר זה... אולם הוא למעשה מאוד בכיוון! והכול בגלל מקצת צורך, תגלית ומעשה.

בהצלחה!