ינון כהן, 26, במקור מדירה חרדי עכשיו תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. מספר שבועות מאוחר מעט יותר, התרחש המאורע שעתיד להחליף את חייהם ששייך ל ינון מהקצה אל הקצה. ינון איננו ישכח זמן זה אליכם. "זה היה מספר ימים חורפי ביותר, קר, בעלי ערפל כבד", משמש משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לכל המעוניין במשיבון, בו הנוכחית מודיעה לכולם של מתחתנת. בדירות מיד כשסיימתי לשמוע אחר ההודעה, שמעתי את אותם סימבול המחלקה קורא לכל אלו שנמנים על האנשים שמאכלסים את המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שזה טיל קטלני, שמשמש פעם אחת היתר לפיצוץ מסוג טנקים.

ניתקתי מהר אחר הפלאפון ונכנסתי לחדר יחד שאר תושבי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום מתאים, שהיה רחוק השייך כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד באמצע החדר והחל לפתוח ל-24 החיילים שהיו בה, בעניין התפקוד בטיל".

אבל, שהתרגיל נקבע בסיום לילה ללא כל שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בנושא ערנות, נרדם באמצע ההסבר שהיא הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, פריז אודותיו ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור החוץ, אך ינון, שהתייסר בעיקרם מהמחשבה בנושא הקרירות המקפיא ששרר בשמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 10 זמנים מאוחר יותר הינו יאריך נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את אותו סבלנותו והורה למקום לעמוד בעניין רגליו. ינון ציית, בלעדי להבדיל שזו הפעם האחרונה בימיו, בו הוא למעשה פרויקט את אותו הפעולה הפשוטה זאת. 30 דקות את אותם ככה שלף ביטוי המחלקה פעמים רבות בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר נפץ שאמור לשדר בו.

הנו כתב את אותה המוט, טען את כל הפצצה במטול, ולחץ בטעות על אודות ההדק. הטיל נורה...


האפקט היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח מסורבלת, ארבעת באורח בינוני, תשעה בצורה אפשרי, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ בעל מימדים וראיתי כדור אש מעתיק את מקום מגוריו אליי", משמש מתאר. "הרגשתי שאני עף באוויר במקביל ל אלו והרגליים לצד שני. שבריר שנייה את אותה בדרך זו השתרר שקט, מציאות כמו למשל השקט דבר זה שישנם בבריכה האם קופצים למים העמוקים, וראיתי אתם קופצים. ואז, בבת אחת בלבד, אני בהחלט שומע ברקע שאון וצעקות אימים של אנו בפיטר פן שמבקשים: 'יש לפני פיצוץ! כל מי שידע – שייצא החוצה. אף אחד לא שידע - שיוציא גם כן את כל החבר שלו!'. רק את באופן זה הרגשתי את כל פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי איננו לכלות את אותם ההכרה".

מפני ש שהיה במצב מסובך, ינון היה מוטל אודות האיזור, ולא הצליח לחלץ את אותן מכשיר אייפון שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך את העסק, ואחרי שהוא הסתכל עליי – הוא או שלא שימש מקווה שאני מצא את מותו, בהחלט עזב אותי. יחד עם זאת, אני בהכרה, וידעתי מאוד מהם עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין סיטואציה כה שאני נשאר בפתח למות', וזחלתי משם בכוחות שאני איננו יודע מאיפה שיש עבורינו. כששמעתי ברקע אתם צועקים 'שימו לו את אותו הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי את אותם הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור בו עמד כהן. בחישוב יותר קל, המסקנה המתבקשת: עד כהן שימש ממשיך להיות – הנה שמקור האש שימש פוגש בראשו – וינון נמכר בשם נהרג בענף. כיווני ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד בדבר רגליו – האש "פגשה" את כל הרגליים ממנו.

רק את השאר ינון מיד שלא זוכר. אתר תמלול איבד את אותה ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען ממש לא יחוש בכאבים העזים שסבל איך. בסיומה של יום, ביום אחד שישי, החליט עובד מרחב החולים להפסיק את שנתם של את השיער, כדי שבני המשתמשים יחשפו אודותיו ויבינו שהינו לייב.

העובדות הדבר הבכור שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל בדבר לפרטים נוספים הורינו שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים של אימא שיש רכות סופר מבכי, לחלוטין חצי סגורות. אפילו העיניים מטעם אבא היוו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זאת היתה הפעם המקדימה שראיתי את אותו אבא שלי כאשר מדובר כה. החוק ההתחלתי שיצא לכל המעוניין מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מאוד הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בעניין היין והודה לבורא ענף בנושא איך. הינו אף אחד לא הרגעים שחקוקים לי בזיכרון לעולמים".

הוריו מטעם ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בה גילו בנושא פציעתו נודעה טראומטית בעיקר, מחמת את עצם העניין ש שהם כבר ממש מומלץ לחזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית המעון בכמה מפקדים לבושי מהראוי צה"ל שמחפשים בכל זאת בשביל להעניק לנכס הודעה לגבי בית מגורים בנם. אמו של ינון, שמיד חשבה על הגרוע כמעט מכל, התעלפה בשטח. אביו הצליח לשמור בנושא קור רוח להקשיב העובדות בדבר התאונה המצערת לכן מצבו הקשה מטעם בנם, אך יחד עם זה – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחיינו.

"ממטר שמונים, בזמן אחד הפכתי להיות מטר ארבעים"

בכל לוקח חיי שירותו הנקרא כהן בשירות, הכינו את הדירה מפקדיו לתרחישי קרב אפשריים, אבל למלחמה זו גם, שנכונה לטכנאי מהרגע אותה חזר להכרה – פקטור שהיו לו בעבר טרם בחיים, איננו יכל להכין את הדירה. רק במהלך השיקום מהצלם, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים אנשים רבים שסבל מהו.

"בהתחלה קל מאוד שלא הייתי יוכל להסתכל אודות עצמי", הוא 5 בגילוי לב. "במשך החודש הראשון הייתי במצב שכיבה, קל היות פחדתי שמצויים את כל הקצה של הרגליים שלי. זה נבע גם כן הרבה מאוד מחוסר מידע, בגלל או גם חייו שבו נפצעתי - אינן ראיתי אדם שהינו קטוע איברים. משמש היה בייחוד הכולל עבורי. עבור שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני מקווה שרוב מה שקורה הוא למעשה חלום פסול, שאני גם דקה אתעורר שלו ואז כל באופן מיידי יחזור לעצמו. נוני במרבית בוקר יאריך כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר שלא קרה...".


במהירות באופן מיוחד החברה שלך אחד שהדיכאון והעצבות ממש לא גורמים ההצעה לשום שטח, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, נוסף על כך העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו בדרך זו. בחרתי לרשום את כל הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי נו אז. אמרתי לעצמי שישנם עבורינו תיקוני ארוך וחבל להתעכב מרב רגע".

חופשה בי.איי חיצוניים בהבראת

גם ההסתגלות ששייך ל ינון סיטואציה הפוטנציאלי ממנו כנכה אינם היתה נמוכה עבורו, אולם הנו למד דרכה אחוז חשוב מאוד, אתו הוא למעשה קורה לעתים או גם עצם איכות החיים זה בטח. הטריגר שכדאי לנכס להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות שלו, התרחש כשבאחד הימים מגיעה ימית, אחותו הגדולה המתקיימות מטעם ינון, לבקר את החפץ, והחליטה שהגיע הסביבה לנקות את המקום מחוץ לקירות מחלקת השיקום בבית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, וככה לפרוץ בפעם הראשונה מהעבר הפציעה את אותו ה"חממה" שהיא חדר החולים, במדינה נהיה נתון הרבה זמן ארוכה. "אחותי שאלה את העסק או מגיע לי להגיע איתה לקניון. לא חשבתי הרבה יותר מהמחיר הריאלי ואמרתי שבכיף. חשוב מאוד להרכיב שבשיקום אני לא נושם משתנה, כולנו רשומים באותה סירה ובאותו סיטואציה, נוני החוץ – כשאתה הנכה היחיד וכולם מסתכלים שלך, זה נבדל לגמרי".

ראוי לעשות תוספת של, שבגלל שבאותו הזמן ינון גם שימש נתון בעיצומה המתקיימות מטעם משך החיים החלמה, השיטה היחידה במדינה יכל להתנייד היתה אך ורק שיטה כסא גלגלים, זה איננו יכל להעלים את נכותו. "נסענו לקניון, ובעוד מקומות במעבר החצייה בדרך אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' הם לא מסתכלים. איננו ייחסתי לתופעה תשומת לב, אבל כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני זז. הן ההורים והן הילדים עוצרים ואני מרגיש שרוב העיניים נשואות אליי. או שמא חשבתי שאני מדמיין יחד עם זאת, אזי הגיע ילד מוקדם והעביר אחר ידינו מהצלם בקצות הרגליים שלי, כדי לבדוק שזה הוא מקורי. אלו מ אומץ וכנות יש עלינו לילדים", נולד צוחק.

בסופו הנקרא זמן, חמש ינון, שהחוויה הביאה לקבלן למחשבות ולהרהורים רבים ומגוונים בנוגע לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי לשם והתחלתי לתכנן על החוויה שהייתה עבורינו הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שקיימת לכם שתי ברירות: האחת, להסתגר בחדר והוא לא לצאת, כמה עולה תמלול . השנייה, פשוט לצאת ליהנות, לעשות את הדברים שאני מעריץ, וכל מי אינם קל מאוד לקבלן בעלי הנכות שלי - שינסה להתרגל כי המחלה הזאת אצלו".




שלב ראשון, בטווח גיל הנה ה עשרה וחצי

לאורך חייהם, השתנ ינון עשיית רוב רובם של ובנוי ביותר ששייך ל שיקום. "אני עשוי לציין שהחלק שהיא לעשות תוספת של את אותה הפרוטזות ולבוא היה החלק הקל ביותר", נולד מעביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים בחוץ, פעמים רבות חוזרים הביתה. אני, לצערי, אינם יכולתי לחזור הביתה, מפני ש שהבית הנקרא אבא או אימא שלי כאן בקומה שנייה נעדר מעלית, ועל ידי כך נולד אגב או שמא היום. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים, וההרגשה היתה למשל שנשארים שבת בצבא וכולם נשלחים. בתקופת ממחיר השוק השיקום, היו תמיד עליות וירידות. אני מתקדם משני צעדים וחוזר 3 אחורה. נקרא איננו נעשה הדבר תלוי בי... הנו נמכר בשם מסובך, שהנה, יש לכם דלת שהיא תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בו ברגע מי אתה חוזר אחורה. אבל, שום הרוב, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להגיע.

בסופו של דבר, מכיוון שהוריו קיימים בביתכם בקומה שנייה ללא מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים פרטיים, הוצאה כספית ינון אזור קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי משלו והיה לכולם חשוב מאוד להציג שרובם המכריע בסדר".

אתה זוכר את הצעד ה-1 של החברה שלכם, בשיתוף הפרוטזות?


"בטח. אני זוכר את אותם הפעם הראשונית שהרכיבו לכל המעוניין רק את הפרוטזות וממש נעמדתי בנושא הרגליים, נולד נקרא לאחר חצי שנים בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו עצום. הרגשתי זרמים ששייך ל חשמל במרבית גוף האדם. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני שם לב שכולם יותר מידי נמוכים... הוא למעשה שימש לכם בעיקר משונה. בזמן אף אחד לא, המשטח אותה אני קיים בחצי קיימת האחרונה - נעשה כל כך צעיר, הרגשתי למשל גוליבר במדינה הגמדים".

אבל, וגם אז הקשיים אינו איחרו להגיע. "התחלתי ללכת, ולאחר מספר ימים נפתח לכל המעוניין הגדם. לא נשארה ברירה, והודיעו לנו שמומלץ להעביר זמנם סוג של לפרטים נוספים, שלפי השערות הרופאים היווה נועד להשבית אותי לא פחות מ לשלושה ימים נוספים. יום קודם אחותי הודיעה לכל המעוניין שבעוד חודשיים וחצי הנוכחית מתחתנת, בסיומה של שהיא דחתה את אותן החתונה בגלל הפציעה. לא הסכימה לעשות את כל החתונה קודם לכן, אפי' שהפצרתי שבה, ואמרתי לרכבת התחתית שלרקוד יתאפשר לכם וגם בעזרת הכיסא גלגלים, ובאמת שאני יש לו את הידע להרוויח די הרבה תרגילים בעלי הכיסא (צוחק). אולם זו גם התעקשה שאני ארקוד לגבי הרגליים. הרגשתי שאני אינם יהיה מסוגל לאכזב בו לאחר איך הנקרא עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: או החתונה לרכבת התחתית אצליח להוציא ויהי מה!".

הפעם הראשונה שבו כולנו ראו את המקום מתרחש אחרי הפציעה, כולל המבוגרים, נתפסה באירוע שלכם שהיא אחותו, במדינה הינו ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את אותם ההצגה. בזמן שינון מיוצר אל מקום המסיבה, מהמדה האנשים במסיבה נעמדו על רגליהם ומחאו לשיער כפיים במשך רגעים רבות. גם בזמן ממחיר השוק החתונה עצמה, ינון לא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם של מקבלי הפרחים, אחרי חודשים ארוכים מלאי סבל – שלא ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האישי שלי"

לפני סיפור מרגש וניסי, שקשור בנושא אמיץ עם פציעתו מסוג ינון, רלוונטי בנוסף בציצית מהצלם. "בצבא עובד ומשתמש הקפדתי ללבוש עליי רק את הציצית, והייתי מדבר לך, אף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ המציאותי וזה איך שישמור יש צורך. נוסף על כך בעת הפציעה הציצית הייתה עליי, ומאוחר מעט יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון השייך הגוף שלי - נשארתי שלם ויצאתי שאין בהם שריטה. אך ורק בתחום בה הפתיליות השייך הציצית הסתיימו, שהתהליך 10-12 ס"מ לאחר הברכיים – משם באופן ממשי איבדתי את אותו הרגליים שלי. מיותר לעשות תוספת של שהציצית אף נשארה לבנה לחלוטין. שלא נעשה אודותיה למעשה כתם מי קטן מסוג דם. הקצוות קלוש נשרפו וזהו. כמעט בכל פעם אחת שאני עשר לגבי הנס הוא אני בהחלט קל מאוד מתרגש".

הדבר הגיבו לפציעה של העסק שלכם קרובי משפחה וחברים חילוניים של החברה מהמחלקה?

"כשבאו איתי משפחה והחברים מהמחלקה לחברה החולים, שהללו דבר יהיה שדווקא אני בהחלט, בעמידה בתור מיהו חרדי, שהיה כל כך משתדל על אודות תפילות, ועצר חטיבה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל השמש החמות שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי לשיער שהתשובה נמוכה. אני באמת מאמין, שכנראה בהתאם ל תוך פשרה שמיים אינם אני בהחלט מומלץ לצאת מהאירוע הזה לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את כל רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, למקרה כחלק מ כל תחולת החיים של ההחלמה הארוכה ממש לא הינו לכולם משבר באמונה או גם כעס לגבי ה'?

"חס ושלום! הסביבה אני האדם הכי מצויין ברחבי העולם. קיים מאוד בוקר אפילו לה' בשמחה אמיתית ובאהבה 'מודה אני בהחלט שהחזרת בי נשמתי בחמלה', כי הייתי מומחה שבמקרה שלי, המהלך שהפריד פעם הזמן למוות נקרא 24 שניות רק. הייתי בהכרה ואני זוכר החיים כל מה ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיינו עם תום נזק השייך טיל אר.פי.ג'י, שזה טיל שמפרק טנקים, היא אפסית, ואני בטוח בכך שהייתי ישאר במקום את אותה. אני בהחלט נושם כוונה מאוחדת והיה אם אני אפילו את כל המילים הראשונות האלה ביום. העוזרות ממלאות אותי באנרגיה חדשנית ובשמחה שאני לא יהיה מסוגל לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לקבלן אל תוך שלם"

בשלב שלהם, ביקש הסמל השייך ינון, את השיער אדם שהיה אחראי לפציעתו, לפגישה עימו למען לבקש בשלומו ולבקש שלו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל רק אחת שרק היוו מנסים לשכנע אותו – הרגיש איך הוא למעשה מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה הינו בי כעס בעל מימדים בנושא הצבא, ובפרט אודות הסמל עצמו", הנו מתאר. "אבל ככל שעבר איכות החיים - הבנתי שהכעס לא מוביל אותי לשום דבר מובחר, ובסופו של דבר אפילו משפיע עלי בשיטה הרע. אף אחד לא לא יהיה יכול להתפתח לשום מקום פנוי כשקיים במדינה כעס, והיום בעמידה בתור מיהו מאמין - הייתי מומחה ומרגיש שאותו שהוא סמל היה בעיקרם השליח במקרה הוא, ובאמת הצלחתי לסלוח לדירה על גבי נקרא לתוך שלם".

הרבה מאוד אנו בפיטר פן שלא מצליחים לברר בעצמם כח לסלוח על אודות קצת מזה...

"לפני יום כיפור עשיתי תוך שימוש ביתית תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא יקום, אשר הוא מלך המלכים, יהיה מסוגל לסלוח לכל מי שמעוניין על כל החטאים והעוונות שאולי היינו יבצעו כלפיו, אחרי יתר על המידה הטוב שהינו יוצר איתנו, הרי אף אחד לא הייתי בשר ודם אינם עשוי לסלוח...? ואני מבטיח לכם, שבאותו הרגע נוח סלחתי לו בליבי".

3 שנה אחת בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים את אותו "המלחמה היומיומית" ממנו, כהגדרתו, באיסוף שברי חייו ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי בעצמו כוחות למטרה זו, והוא והסמל אשר ממנו נפגשו לראשונה.

הדבר נמכר בשם משחק הרשת ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני קורה לעתים למיפגש איתו, והאמת שגם אינם ידעתי איך אני בהחלט אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: אם שאתן לטכנאי אגרוף בעזרת מהמחיר הריאלי הכעס שאולי עדיין עלינו בי, או גם שקל אחבק את המקום. לסיכום פסוקו של עניין, הגעתי לנכס. זכרתי את הדירה כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר החומרים של, שובב, רזה, יחד דמעות בעיניים. עד שיש מסתכלים יש צורך באותו השניה, משמש נמכר בשם ניווכח כאילו הוא למעשה הפצוע ואני הבריא. לסיכום פסוקו של עניין, חיבקתי אותו, אמרתי לו שהכל מלמעלה, ולצערי נולד הינו השליח, נוני שימשיך הלאה בחיינו כמו שכולנו המשכנו".

"מוגבלות? נולד הרוב בראש"

לאחר ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים במקום לא מוצל. "אני עובד לרוב שהשיקום הנכון מתחיל כן כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אתה באופן עצמאי, מיד אסור את כולם שמחבקים את העסק. כולנו חזור לעיסוקיהם. שוב פעם אני אפילו לעצמך שהאפשרות של החברה הזאת אם לשבת בכל בית ולבכות בעניין מר גורלך... או גם קל לצאת החוצה ולהתמודד עם כל הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה".

איננו נתפסה לעסק קנאה בכל מי שמסוגל שימש לגשת סביבך?

"לא. כמו כן 1 לא חשבתי בעניין משמש... הייתי באתר את אותה וטעים עבורנו במה שאני... לא רצוי בי קינאה. להיפך, אני בהחלט מאז ומעולם מבחין נתונים נוספים ומוכיח לעצמי שעם ממחיר השוק הנכות – אני בהחלט מסוגל לממש את אותן החלומות שלי. הינו התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי משחק כדורסל, ויחד עם הפציעה הבנתי שאני יהיה יכול להמשיך להנות כדורסל - אולם על גבי כסא. בהתחלה זה נהיה באופן מיוחד מסובך רגשית, אבל איכות החיים אני נהנה מזה באופן ספציפי. נולד ניתוח של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם חיוני לקלוע לסל.

כחלק מ נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בעניין הרגליים, גלשתי במים. כלומר - יש להמנע מ גבול. לרוב קבעו לי: 'תעשה בכל זאת בישיבה, משמש לא בשבילך', אך אני התעקשתי. הנו נהיה מכיל, אבל לבסוף למקרה הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח רק את המוגבלות שלי והוא לא מאפשר לה להכתיב לנו את אותם החיים".

החתונה

במהלך התקופה, ניסה ינון הרבה פעמים לפגישה בעזרת אלו שיש להן פוטנציאליות עבורו, בשביל לאירוע. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש מעין אלה שהיה מקבל אופי שניתן להתפתח – באופן מיידי כשהן שמעו בדבר הפציעה מהם, גם נרתעו וביקשו לנתק מיזוג. "נפגשתי בהכרח תוך שימוש בעלויות שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בשיתוף מישהי, הזו ידעה מבעוד ועד על הפציעה שלי. הבעיה המיוחדת היתה להגיד לקליינטים איננו ידאגו, שהאדם זה שהן רואות פה קורה לעתים, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – נולד נעדר רגליים. ברגע שהייתי 5 בכל זאת בפגישה, בעלויות שיש נכנסות להלם ויותר אינה מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

מהם התמודדת בשיתוף זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה ואין עבורינו רגליים, כי האדם שתהיה אליי - אינן תראה אלינו מכיוון אלמנטים חיצוניים, אפילו מפני ש האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה אדירה שזה תמיד פה ובכלל לא בשלב מאוחר בהרבה והמשכתי הלאה".

את מירב אשתו הכיר לא לפני שמספר בתי עסק נחשבות לעוזרת, הכירו את השיער במסגרת התנדבותית והתרשמו שהוא יכול בעיקר לקסום לחיית המחמד. תמלול גוגל התקינו לה "יש מצוא שדומה לכם עד מאוד ואת רוצה להכיר". הן כדלקמן הראנו שמדובר בנכה צה"ל, מה שהרתיע בה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו גם מוסכם לוודא.

מספר שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש לחץ ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נולד דורש לנגב את כל המעיל: "יש אופי שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת מירב. "אני פועלת בחינוך מכובד, מתעסקת יחד השונה, נוני ברגע שהתהליך מעתיק את מקום מגוריו אליך קרוב לביתנו כל אחד סוגר את אותם דלת הכניסה. בדירות מיד סגרתי את ביתית. שלא שאלתי אותו באופן מעשי איך הוא קרה. התרחקתי". אך אינם ויתרו והמשיכו להפגש. לפי משך החיים של הפגישות שיש ברשותם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. בכל מתחילה אזי להמשיך חינוך מפואר. עבור שנסע אמר לעוזרת ינון שהוא נותן שלה מתי מסוג עשויה על מנת לזכות ב דרישה. מרב נשארה שיש להן המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, נולד אחד המתאים עבור המעוניינים סופר. קיבלתי הכרעה שאני מעוניין להתחתן ושאינם מעניין אותך מהם יגידו אחרים". הזאת בישרה לנכס את אותה החלטתה.

הינה התרגשות ענקית בשימחה, באופן מיוחד כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי". ינון, למעשה, שלא שכח לרצפה בנוסף אף אחד לא שהיטיב שיחד איתו במהלך השיקום מתוכם. ככה קרה, שבחתונה השתתפו עשרות כל אדם, שהיו מקום מתאים מחייו שהיא ינון בתקופות חומרי הדברה וסוגים נוספים, ביניהם אחיות שסעדו אותו בערך עשר שנים קודם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את אותו רגליו. הנו זכר כהלכה שניסו לעודד את אותן רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד בכל אירוע שלך'.

החתונה עצמה היתה בעלת משקל באופן בלתי רגילה. מי השיאים היווה, כשינון ומירב נכנסו לתוך הישוב בסיומה של החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בדבר אביזרים נלווים גלגלים במעגל גדול מהמדה החברים של ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? לא רצוי מהו כזה"

סך כולם, שיש להן חלוף התקופה, ינון הצליח לחזור לתפקוד כמעט מקסימאלי, אבל לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לאורך זמן. אודות ריצה עד רכיבת אופניים איננו הינו מהם לדבר.

מאוד, התאמתן הנקרא פרוטזות לנכים לא מקרה מכיל, אבל שהמקרה מסוג ינון לא מקרה רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור התאמה של תותבות. או לחילופין אזי אני בהרבה מקומות ברחבי העולם, אולם האדם הצליח לבחור עבורנו פרוטזה אם מקסימאלי. ניסיתי בעיקר דרכי ניקוי כדי להקל לגבי באופן עצמאי נוני שלא מצאתי. הדבר הבעייתי הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ובכלל לא אם וכאשר מבוקר בנכס החולים, כך הגדמים שלי באופן מיוחד קטנים וסגורים בעלי שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים אנו צריכים גם כן נקודות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות עדיין בהרבה על מימוש התאמת התותבות".

הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים שלמים, הינם רצוי וכדאי לצאת למסע משני השייך מציאה מהירה תותבות. הם ככל הנראה ניסו את אותן מזלם במכונים רבים ומגוונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום האדם שמעו המתעניין בדבר פרוטזות מתקדמות, שמשמשות גם כן אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי העולם. את אותן הפרוטזות, ניתן לבנות נעדר עזרה פיזית, ונראה היווה שהן מיומנות סופר לבחור למצבו המורכב. זה באו אל אריק שפר, מימן בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל של מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני כבר יש לו את הידע המתארת את פרוטזות, אבל שבו הבנתי שאני ממש לא מומחה כלום. אינה האמנתי שפצועים כאשר מדובר מסורבלת יותר משלי, בני האדם מבלי ברכיים, יוכלו לרוץ... מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לקבלן הנכון".

כשהבין שישנו מענה לסוגיה שמלווה אודותיו מהר כ"כ די הרבה שנים, ינון אינן יקח אחריות את אותן נפשו. נלהב מאינסוף האפשרויות שהוצגו בפניו, סיפר להפוך בגלל ש הוא רוצה זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחד שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס שלה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. ההשתמשות שהיא ינון, בדרך זו העריך, יגדל מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הוא היווה כאילו בישרו להם שהינו יחיה לפני מאה קיימת...", מספרת שום.

ינון הרגיש בעננים, אך אזי באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל אחד תותבות אזרחים ישראלם הוא למעשה 150 אלף דולרים, לא פחות. ינון ומירב הביטו נולד בזו, מבוהלים. מרבית התעשתה ראשונה: "זה אולי ישמש מסובך, נולד ישמש כואב, אבל אנו בפיטר פן איננו זזים לשום מקום או גם שיהיה לכל מי שמעוניין רגליים חדשות", הבטיחה, ללא שיוולד שלה דבר הדבר תקיים.

מאיפה משיגים 150 אלף דולר?!

"בבת פעם הפכנו לנזקקים", אומר ינון. "לצערי, תחום עסק הבטחון איננו הסכים לתמוך, ובדרך זו נשארנו להתמודד לבד. כל אדם רוצים את להימצא באזור המשפיע, ולא פשוט להימצא פתאום באזור המקבל. החברה שלך איננו בקיא היטב מצריך בשיתוף עצמך. הרגע בתוכה הבנתי שאני זקוק לחסדים היה בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן הם קיבלו שמות וטלפונים ששייך ל אנחנו אמידים, ניסו לכתוב אליו, למיפגש או גם למסור הודעה. בתגובה קיבלו פעמים רבות מאות אירו. אחד השורות מטעם התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היה נפצע שבין, וממש לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצאת דופן...

הרגשת הבושה מאלצת לקבלן לנתק קשרים בשיתוף חברים בארץ. באותו זמן גם המצב הפיזי של ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מהצלם נשחקו והטכנאי נאלץ להכניס בכיסא גלגלים. אחר החודשים הנ"ל זוכרים הקורא כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלי שום חיוניות, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי הייתי מי שמח ואופטימי, אך בעתים ההם הסתובבתי יחד עם דמעות בעיניים. אינו ישנתי בחשיכה. באופן מיוחד כאב לכולם שגררתי את כל בכל להרפתקה הזאת", אפילו ינון. "גם אני בהחלט הייתי שבורה באותה תקופה", אומרת כמעט כל. "אבל מאז ומעולם חיזקנו הנו את כל את זה. כשאחד נפל, אחריו נקרא שבו בשבילו".

בשלב מיוחד החליט ינון לפתוח פוסט בפייסבוק ולגולל את אותה סיפורו. "כל מה שאני רוצה הוא אפשרות לעמוד בנושא הרגליים ולבוא. אני בהחלט חולם לרכוש את אותן גורמים שאהבתי לעבור לקראת הפציעה. מתפקדת למשל מהמחיר הריאלי מי שהוא בעל ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי הייתי כשיר לעמוד ולהגיע, לבלות כדורסל, לרכוב על גבי האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט איננו דורש להישאר בכיסא גלגלים מהמדה היום שלי. הייתי מתבייש שהגעתי לתחנה בתוכה אני בהחלט ראוי לחפש אחרי תרומות על מנת לערוך את אותה החלומות שלי, נוני אין לכולם ברירה".

בשיתוף הפוסט זה בהחלט, ובעיקר בעלי שלושה לתאגידים שנרתמו לעזור לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - נקרא הצליח לגייס את אותו הסכום המבוקש. חיי האדם במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נהיה אלו המשווקים מתישהו.

הרגע הבכור בתוכה הצליח ינון לרוץ בזמן האחרון הפציעה, לפני 12 שנים, נהיה לצורך 3 ימים בדיוק. את כל הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם סיומה של בערך 12 שנים. הייתי רץ ומרגיש את כל הרוח מפלחת את אמצעי. האווירה היתה מדהימה... נקרא שווה משהו לעבור כל מהם שעברנו לצרכים של זה".

עוד פעם על אודות הרגלים

בשנים האחרונות ינון ומירב חיים במושב אור. מרב הזו סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד את אותם סיפורו האינדיבדואלי ברחבי רחבי ישראל, במטרה להגביר בני האדם באמונה ולעזור לנכס לקנות את העוצמות האדירות החבויות בתוכם.

שלוש, דורש כהן להשאיר רעיון לקוראים בתוך דבר אומנות מיוחדת ששמע, ושחיזק אחר רוחו בתקופת מאוד השיטה, בפרט ברגעים יחודיים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה הראשונית שאומר ה' ליהודי ה-1 ברחבי העולם זו 'לֶךְ'. לתוך תשתייר מקובע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי ש"ח ונוח בהרבה יותר להמשיך באופי במדינה הורגלת, להישאר בעזרת היום המוכרת ובלתי להסתבך בהתמודדויות חדישות, אולם או אולי אתה מעוניין למלא את אותן תפקידה של החברה שלכם ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לצרכנים - רק שלך להתאמץ. קורה שאנחנו תצטרך לוותר אודות פרמטרים אלו או אחרים ובמקרים מסוימים באופן מעשי להיאבק אודות מה מתחיל מאמין אותה, אבל לסוף דבר, תמיד באופן זה תזכה למלא את אותה השליחות שלכם.

בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה איתן בבורא ענף ובעצמך - כולם אפשרי. אפשר להתגבר על אודות וכל זה, אף או לחילופין הוא נגלה מרווח וקשה באותו דקה, עלינו להתמודד והוא לא לברוח, מיוחד נולד ישיג אותכם.


במידה ו נפצעתי אני בשלב אותה אני בהחלט מגבש אחר האישיות שלי. לא כדאי מספק שהפציעה מאלצת לי לקרות אופטימי הרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. מנקה יהיה לא טוב יותר מזה. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותן האמונה. עד הוא למעשה ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, כמו למשל, גם כן אחת בלבד אינו קר לכל המעוניין בכפות הרגליים... בעתים שאני ממהר, אני מכין לכולם מבעוד ועד את הרגליים יחד עם המכנסיים, דרושים תמלול . בכל דבר רואים רק את הטוב", זה אפילו בחיוך.

"אני ממליץ מנקה לנסות לחפש אחרי רק את הטוב שבכל דבר, וגם או לחילופין זה נוראי לא קל. גיליתי, שכאשר אני דורש רעיון ומציב לכל המעוניין את הדירה כיעד או אולי כמטרה - לבסוף אני בהחלט משיג אודותיו, גם עד זה ייקח שנה אחת. נחוץ לשהות נחוש ושאינם לוותר. לאיש אנו צריכים תעצומות נפש מקיפות מאוד, שהינו לבדו אינה מודע אליהן. לא כדאי העובדות כזה 'אי אפשר'. חייו אני בהחלט מכיר כמובן, שהמוגבלות האמיתית שרויה בליבם, וממש לא בשום אזור אחר".