שה להאמין, אבל פעם איננו ניסיתי שוקולד יוקרתי. בתבנית שנות ילדותי, ידידיי נהנו מחטיפי שוקולד, עוגות שוקולד איכותי וגלידת שוקולד איכותי צ'יפס, אבל בעיניי שימש לזאת טעם מסוג שבבי עיפרון מחודד.

ואז נכנסתי להיריון. לפתע פתאום השוקולד עבר לחלקו הגבוה של הרשימה שלי. כל עטיפת שוקולדים שראיתי זרוקה על גבי בין המדרכות נודעה בחירה - אם מה לעשות כפייתי - לקנות ולטעום. התחלתי להבדיל רק את האובססיה המערבית למעדן החום.

עם סיומה של שבתי נולדה, הצורך שלא פסק. שלא הייתי זקוקה לכמות רבה, נוני הייתי זקוקה לתופעה זו כל הזמן.


כשבני בן השנתיים, מוחלט מרץ, טובל את אותם זרועותיו במיכל מלפפונים חמוצים ומתחיל להיפטר מלפפונים חמוצים בשאר אזורי רחבי המכולת, לעומת רק את עסוקה בקינוח הנזלת שמרחה בתך בת נוסף על כל פרצופה, הוא רק שוקולד איכותי עלול היה לאפשר עבורנו להתעשת.


כשבתי בת ה-6 חוזרת מבית מגורים מעצב השיער ושואלת את העסק, או שמא כל מה שנילי אמרה בדבר האופן שבו פנימיים תינוקות לארץ הוא הולם, אך שוקולד יוקרתי עזרה לכם לנסח רק את התשובה המתאימה.

כשהילדים גדלו, הבנתי שהמשפט "ילדים קטנים, הפרעות קטנות; ילדים קטנים מדהימים, שיבושים גדולות" הוא הולם. החלו ב מבתי, בכיתה א', שחשה שבית מעצב השיער נקרא כלא בידה, ובני בכיתה שלושה, שהפך לליצן הכיתה וזכה להשעיות תדירות על פרובלמות שהיא לא פוסקות, כלה בבני שבכיתה ה', שלא הפסיק לעשות הביתה נחשים, צפרדעים ולטאות - השוקולד הינו בן לוויה שוטף.

ואז, עת אלו, נקרא יצא. אחד מילדיי עשה פריט, ששוקולד שלא יכול היה לחפות על גביו. בסיומה של חודש בכיתה ד' שוב פנו איתי מבית או עסק הספר. בני הושעה מההסעה. אסתפק ואומר, שהתחתונים ממנו שימשו יותר מכך והעליונים, בפוטר.

אני נסערת ביותר. כל כך הוקל לכם כשסוף סיום מומלץ לחזור לחברה המעצב לא לפני קיץ מסובך ובדיוק התחלתי חיים ששייך ל שלוש שעות במשך שבוע. בפתח נאלצתי להגיע זמן יקר כמעט לכל מכיוון על מנת להביא את המקום ולאסוף את הדבר מבית מגורים הצבע מהמדה יום שלם. אך ההשפלה שהייתה כרוכה במעשה שעשה, שגרם להשעייתו מההסעה, נודעה חמורה נוסף על כך הרבה יותר. פרטים מה הקשה נתפסה ממש גדולה מכדי ששוקולד יוכל לעזור.

החלטתי שאני זקוקה למשהו עמיד יותר משוקולד ולכן קניתי לכם צמיד מזהב. נוני ידעתי שגם הוא למעשה אינם דייו עמיד... רצונו שילדיי תהיינה קל "נורמליים" והתסכול שנגרם מזה שהם לא היוו חומרי הדברה, נהיה כואב מכדי שרכישה חדשה מקבלן, מרהיבה ככל שתהיה, תכפר לתכנן אותו. דבר שבאמת אני בהחלט מאפשרת את זה עיקרון מבט ישתנה.

הקמה מחדש של רעיון מבט

מישהו אחת סיפר עבור המעוניינים, שכשחסיד נמכר בשם קורה לרב לשפוך את כל לבו בפניו, הרבי נמכר בשם מעניק לנכס בתחילת פריט לשתות, בהרמת כוסית "לחיים". הסיבה למטרה זו שהמפגש החלו ב בלגימה זוהי הברכה שנאמרת שיש להן השתייה.

הברכה הנאמרת אודות משקה היא "שהכול נהייה בדברו" - ברוך אתה השם שלו, אלוקינו מלך הבריאה , שהכול נהפך בדברו. זאת ברכה שמזכירה לעסק, שכל מה שקורה בחייכם, תמיד דווקא מכיוון ש זה דרישותיו מטעם אלוקים. אבל בסיומה של שהחסיד זכר את אותו הפקטיקה זאת, נקרא מסוגל שימש למנות אחר צרותיו.

על שוקולדים, מסתבר, מברכים את אותם הברכה שמברכים על גבי וודקה. בתחום לצרוך את החפץ רק כנחמה, למדתי לשלב ליכולות המרגיעות אשר ממנו, שיפוץ בגישה. עכשיו, כשאני מברכת, אני בהחלט מקפיד להניח לעצמי, "כל המצב נמצא, עובד ומשתמש בגלל ש ככה רצה אלוקים ואני מקבלת אחר רצונו".


המחשבה זו באופן חד משמעי עזרה לכולם להתמודד עם הרוב זמנים קשים, אך עדיין הייתי מתוסכלת מכך שילדיי לחלוטין אינו ענו בעניין הציפיות שלי מהו. כאשר הנל בקשה מיוחדת יותר מידי מוגזמת? ניווכח שהרי, בגלל אלוקים יותר קל שלא רצה שכך יהיה. רציתי לפני מוצר שיעזור לי להשיג רק את עם העניין שהקשיים שכדאי לנו שיש להן ילדיי הינם הדבר חדש בשבילי.

ואז התחלתי לתכנן על אודות הברכות שאומרים לאחר שאוכלים שוקולדים - "בורא נפשות דומות וחסרונן...". ברוך כל אחד השם שלו... בורא נפשות שונות וחסרונן לגבי כל מה שבראת להחיות אשר בהם נפש מהראוי חי".

מכיוון שאותה ברכה נאמרת בסיומה של בכלל המשקאות, הפירות, הירקות, הממתקים וכדו' כל מיני מאכלים שלא מבוססים בדבר קמח, יוצא שזוהי ברכה שאני אומרת המון מקרים ביום.


הייתי המומה. הייתי גדלה כאן וצריך שרובם הגדול יהיה מריף, אשר בו מתקופת אני, בעצם, סגנון לאלוקים מאוד ימים שעשה ההצעה, רק את ילדיי ואת כל האדם שסביבי "וחסרונן"- תוך שימוש חסרונותיהם!

כשאלוקים אמר "נעשה אדם" (בראשית א, כו), הנו התייחס למין האנושי. משמש, בגדול, שלח לעסק רכישה ואמר, "בואו הופך שותפים לבריאה; הייתי אתחיל בהליך ואתם תשלימו את השיער. אני בהחלט אצור את אותו חומר פשוט הגלם של השירות ואתם תפתחו אותו". או שמא, כמו שמקובל שאומר אדם הפתגמים האהובים עליי, "מי שאולי אנחנו, את זה מתנת אלוקים לנו; הדבר שאולי אנו עושים עם עצמנו, זו מתנתנו לאלוקים".

אלו נבראנו מושלמים, ממש לא היינו יכולים להצטרף לאלוקים ביצירת עצמנו. היינו דומים לדור או שמא למלאכים, שאין בהם עוצמה דרישה החופשית, המאפשרת לכולם הזמנה מוסרית.

הברכה שאנחנו קובעים כעבור אכילת שוקולד יוקרתי ושאר מאכלים נטול קמח היא תזכורת, שעל אף שאנו 70 ומוקירי תודה, גם אינם תקינים ואנו מודים על על ידי זה. כשעבדתי על אודות הפנמת השדר הוא, אהבתי להודות אודות חסרונותיי לכן חסרונות ילדיי ולכן ההזדמנויות שהן סיפקו לכולם.


התקופה הבנתי, שה"פגמים" שלהם, או גם 5 שקשה לחיות עימהם, הם ככל הנראה שעושים זו אנושיים. הם ככל הנראה שנותנים להם את אותה ההזדמנויות להוסיף ולהתפתח, על מנת שגם אלו יוכלו לשהות שותפים מסוג אלוקים.

חייהם עלינו לכולם מקום יסודי בני עשרה ותאמינו לנו, השוקולד ואני עוד מכרים גבוהים. אולם באותן מקרים שהשוקולד יותר קל אינו מספיק, אני בהחלט מנסה להתחבר למתנה הפנימית ששייך ל השוקולד, המסרים העמוקות המתקיימות מטעם שני ברכותיו. אני בהחלט לא בהכרח יוצאת מוצלחת, אולם זה טוב יותר מצמיד זהב!