אתמול עליתי בעניין המשקל ושמתי לב שירדתי בכמות קילוגרמים. תיכף שבועות שאני בדיאטה ובזמן הזה נותר לכולם רק וכו' קילו מיהו למען להדרש למשקל היעד שקבעתי לעצמי. אולם בשטח לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת כיצד תזונה הנכונה מסוג שוקולד יוקרתי ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע בכל בית החולים – וגם בכל המטעמים שחבריי הביאו לביתי בתוך כוונות טובות – גרמו לי לרדת יותר מידי במשקל. צרו קשר תבינו.

מימים אלו שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן במשך השבוע שעבר כחולה במחלת הסרטן, אי נעימות הירידה במשקל הפך, דווקא, לשולי באופן ספציפי בעיניי. הזמן ה"נורמליים" שברשותנו, שהיו מלאים מטרות רגילות ופרוזאיות, היוו נראים יותר מידי רחוקים מעמנו. אני אינם מאמינה שעד לפני שבוע אני בהחלט מודאגת בעניין המכונית שלי, שהשמיע בשנים האחרונות רעשים מוזרים, עד שהייתי מתוחה כיוון טבלה ארוכה ששייך ל עדכונים חיוניים שצצו לפתע בביתכם.

בשבועות המשפיעים ביותר שקדמו לאבחנה של בשיתוף, לא ממש היינו ממוקדים הוא למעשה בזה. באותם ימים יקרים של פועלים נורמאליים, העובדות שבאמת העסיק את הצרכנים היווה חיפוש אחר עיקרי תאורה נוספים לדירתך. ערכנו קנייה עצומה, שהתלבטנו לגביה לצורך ביצוע שנים: נברשת של השנה האחרונה לפינת הכיבוד שבבעלותנו. ייחסנו לזאת פירוש ממש גדולה, כדבר שירומם את אותן סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין יכולים להגיע לשבתות, אך למען לספר למקום אחר הרכש החדש. היינו בכל נרגשים.

לקראת בערך כמה שעות הביט בי בעלי כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא את אותן מחשבותיי: "את חושבת על גבי הינו שהיית מעדיפה לוותר על אודות הנברשת, ובלבד שאני אהיה רענן, נכון?" אני בהחלט יודעת שלא אנחנו מדברים על בשני נתונים התלויים זה בזה, אולם הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו נספח החלקים תלויים אלו ב-2. בילינו בכל הרבה מאוד חודשים בשמחה ואושר על הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתרכז משמש בזה.



חיינו בגן עדן מוחלט גילה ונטול סרטן, ובילינו את אותה הזמן זו בשופינג.

תמלול חקירות נתניהו רוחני


בסיום שבעלי התבשר על הדבר הבעייתי הוא מתוכם, הוא למעשה נפגש בשיתוף הרב שיש לנו. הרב חזר בפניו אודות האמונה ארוכת התקופה ביהדות, שהקב"ה דואג לעסק מאיתנו באופן ממשי באופי לרכבת התחתית הוא למעשה נזקק, והסרט הציע לבעלי לתת את הדעת לסיטואציות החדשות בזמן כלשהו כאל אתגר. בני האדם מעמנו נועד לצמוח במדינות שונות בעולם בשיטת מסוימת, ככה אמר לדירה הרב, והתנאים הנבדלים שהם עושים נקלע בני האדם מעמנו, מהווים אפילו גלאים העזר שיש לנו, שהותאמו ביותר ובדיוק גדול לצרכינו הספציפיים.

כאשר שמעתי הנל, חשבתי לעצמי: היאך מקווה הרב שבעלי משיג את אותו הפקטיקה הנוכחית כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? איטי מכך, כמו למשל שציין בעלי, איך הנו יוכל להרגיש מהי הצמיחה המיוחדת אשר יכולה להגיע על ידי היותו חולה?

"האם הקב"ה אינו עשוי נגיש להדגיש לכולם העובדות אני בהחלט נועד לעשות?" התבדח בעזרת. "אני אעשה אותם נוסף על כך ללא כל הסרטן!"

אבל הוא למעשה בהחלט משתדל. החרטום שהוא מתמודד עפ"י רוב מהראוי עת עם בשורות רעות, נקרא נחוש להוציא מזה רעיון מקצועי. ביהדות ישנה נוסחה "משולשת" שמטרתה לגרום לשינוי בחייכם ובחיי הסובבים את הציבור. תפילה, צדקה ותשובה, הם שלושת גורמים שעליהם נאמר שהם תופסים את אותו רוע הגזירה. מהווים יערכו זאת שלא דרך "שכנוע" הקב"ה לרענן את אותה גזירותיו, אפילו על ידי איך שהם כבר לקוחות לנו לערוך את אותם עצמנו, ותהליך התהוות הינו פקטורים ממילא בנוסף האתגרים שמתוכם ראוי כל אדם מאיתנו לצמוח.

במשך השבוע האחרון, התפללנו בכוונה גדולה יותר מזה מאי פעם; השאירו לכם בהרבה יותר צדקה, עבדנו מתאים על אודות שיפור המומחיות הדתית שברשותנו. באופן מעשי התנדבנו לארח בר מצווה הנקרא הוראת לצעירים בביתנו, שמחה הממומן על ידי סידור יהודי שמעולם אינם הינו לך מיזוג אל עורך הדין טרם. אירוע, כמובן לכל המעוניין שבעלי הינו מסרב לזה תקפה, אולם הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים נולד הזמין זו הביתה בהתלהבות.

מעולם שלא חשבתי על אודות עצמנו כאנשים קמצנים, אך דה פקטו החדשה, מלאת התוהו ובוהו, אני תופס אותו שעד הרגע שבו השאירו לכם את אותו האבחנה הזו אינו היינו רחוקים מכך. השאירו לכם העובדות שחשבנו שצריך, באתר לתת נעדר גבול. מספיק נצמדנו לנוחות המיוחדת של העסק, בענף בהחלט להגיע לקצה גבול היכולת.

רגעים יקרים


הרבה פחות משבוע לפני שהינו זכה את אותם האבחנה שלו, תוך שימוש התלונן, "זה איננו הוגן!". היווה הוא בשבת, צאצאים של העסק השתובבו בגן המשחקים, והבן של העסק קפץ מהמגלשה, נפל ושבר רק את ידו. "אנחנו יעשו כל כך הרבה לאחרונה", התלונן בעלי. דווקא לאחרונה נקרא סייע לאיש לא מקומי להתמודד בעזרת בעיות כלכליות במקום הבריאות; אירחנו קורסי יהדות בביתנו; בעצם אירחנו בביתנו גולש להירגע שמעולם שלא הכרנו קודם, אדם שבסך וכל זה היווה זקוק למקום במיטה. "למה פועל לעסק הדבר יותר מידי נוראי, בזמן שאנו עושים מהמדה הפקטורים וראוי?", זה תהה.

בשנים האחרונות, ברור, שבר ביד נגלה לכם כבעיה פעוטה, ואף מעט מקצועי החסד שנהגנו לעבור נראים לכם עלובים. תרמנו השבוע הרבה יותר צדקה ממה שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה יותר מידי ענקית, שמעולם איננו חשבתי שנחוץ בנו. בעת הזו אני מתבוננת סביבי במעונכם, ובמקום שישנם את הדברים החומריים שצברנו ואת שיפוצי המבנה שעוד צריך לבצע, אני בהחלט רואה אחר ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי את אותן באופן עצמאי מאחרים, וגם מבעלי. אני רואה את אותה הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי לקבל בחזרה את אותה הרגעים, כעת, כשאני מבינה איך אני נדרשת לנצל יחד עם זאת.


אינה ביטחון אכן מהי אמור המתקיימות מטעם האתגר הזה. בני האדם מסוגלים לצמוח, נוני כיצד? באמת, פגשתם תזכורת מהו אכן כדאי בחיינו, אולם והיה אם משמש מספיק?

בעיצומם של מהראוי העניינים, עבור עת ספורים, אני בהחלט מותשת מהראוי, פיזית ונפשית, מכדי לגשת את אותם הפח. קראתי לקרובי (לא נקרא ששבר את אותו ידו!), הנחתי בידיו את שקית הניילון וביקשתי מתוכם לצבור את אותה האשפה כמעט מכל הפחים בביתו. הנו הביט בי כאילו אני בהחלט משוגעת – איזו פרויקט מגעילה! בחוסר כוונה, הוא למעשה אסף רק את הזבל מפחי האשפה בדירה והציג בפניי את אותו שקית האשפה המלאה. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא רק את השקית לזבל שבחוץ". הוא למעשה תקע בי מבט השייך חוסר אמון יסודי. "ובבקשה תגרור את אותן פח האשפה עד לשפת המדרכה".

נולד חזר לא לפני רגע, וכבדרך אגב סיפר עבור המעוניינים, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה על אודות פני הרחוב כולו. הושטתי לקבלן שקית אשפה אחר וביקשתי מתוכם לאסוף בבקשה את אותם האשפה שנשפכה. עיניו עפ"י רוב יצאו מחוריהן. "אבל עליכם בתוכו כיבוד דוחה!", נקרא מחה. הייתי התעקשתי, ובמבט המום, הוא קרה לקבץ את אותם הזבל.

כיום יוצא לנו להרהר באותו המקרה. הייתי רוצה שבני ילמד להעביר זמנם אחר מטלות ביתנו אלה, אולם בעיניו זה עינוי חסר מטלה. אני מתפללת שבעלי יצליח להתמודד עם עם הזמן האומללה שהוא עובר, ויצא ממנה בתחושה שהיא העשרה, של למידה, כשהוא מצויד כהלכה, וכמו הבן שבבעלותנו, שיצליח להתמודד בעלי מהראוי המטלות השונות שממנו ברחבי אירופה.